פס"ד בעתירת עובד זר לבטל גירושו מן הארץ ולהכיר בו כאזרח

1.         העותרים ביקשו להורות למשיבים לבטל את ההחלטה מיום 20.2.08, לפיה על העותר 1 לעזוב את הארץ עד ליום 20.03.08, להכיר בנישואיהם של העותרים ולהעניק להם אזרחות ישראלית לפי סעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952, לזמן את העותרים לשימוע כדין בעניינם ולהשהות את החלטת הגירוש הנ"ל עד לאחר קיום הליך השימוע. כמו כן ביקשו צו ארעי המורה למשיבים להאריך את השהייה של העותר 1 בארץ ולהימנע מגירושו עד למתן פסק דין בעתירה.

            בהחלטה מיום 3.4.08 ניתן צו ארעי במעמד צד אחד כמבוקש.

2.         לטענת העותרים:

א.         העותר 1 הינו עובד מתאילנד, שנכנס לישראל כחוק ביום 4.10.00 ושהה בארץ על-פי אשרת עבודה. העותרת 2 הינה אזרחית מישראל.

העותרים הכירו האחד את האחר באילת בשנת 2004 ונישאו, לאחר היכרות של כשנה וחצי, ביום 17.10.05, בנישואים אזרחיים בקפריסין.

                        ביום 11.10.05 חתמו על הסכם ממון שאושר ע"י נוטריון.

                        בני הזוג חיים יחד בדירה שכורה באילת ומנהלים חיי אישות ושיתוף.

העותר 1 עובד מיום הגיעו לארץ במסעדה באילת. מאז הגיע לארץ, שוהה העותר בארץ בסיווג ב-1 המקנה לו רשיון עבודה בארץ.

                        העותרים החלו בהליך התאזרחות של העותר 1 לפי ס' 7 לחוק האזרחות.

ב-20.3.08 קיבל העותר 1 הודעה של גב' טלי כרמלי, מנהלת מינהל האוכלוסין באילת, ממנה עולה כי העותר 1 פתח בנובמבר 2005 תיק איחוד משפחות בלשכתה, ולאחר בחינת הקשר של העותרים ועיון בתיק, לא השתכנעו מכנות הקשר בין בני הזוג, ולאור זאת עליו לצאת מישראל עד ליום 20.3.08 [נספח ראשון לעתירה, לאחר התצהיר].

באותו יום נכתב על גבי אשרת העבודה של העותר 1 שהיא מבוטלת [נספח ו' לעתירה].

ב.         לטענת העותרים, רק לאחר שנתיים וחצי מיום הגשת הבקשה, ביקרו נציגי מינהל האוכלוסין בדירת העותרים ומצאו את העותר ישן על ספה מחוץ לחדר המשותף, ובקשר לכך טענה העותרת 2 כי הדבר נבע משמירה על כללי הנידה.

למחרת בבוקר, כאשר הגיעו נציגי מינהל האוכלוסין לדירה, היה זה העותר שפתח להם את הדלת. נציגי מינהל האוכלוסין בדקו את ארון הבגדים ואת מקלחת הדירה, וכלי הרחצה במקלחת וארון הבגדים, לא הותירו מקום לספק בדבר חיים משותפים יחד.

נציגי מינהל האוכלוסין התבססו בהחלטתם על שאלות שהוצגו להורי גרושה של העותרת 2, שלא היה להם שום ענין לשתף את נציגי מינהל האוכלוסין בעתיד המשותף לעותרים.

נציגי מינהל האוכלוסין נמנעו מלהזמין את העותרים לשימוע, שאילו היו עושים כן, היו נוכחים לראות כי הקשר בין העותרים חזק ביותר, ואינם בגדר מתחזים על מנת לזכות בהטבות. בהליך שימוע יוכלו העותרים להציג תצהירים של מעסיקי העותר, תצהירים של שכנים, תמונות משותפות, העותר יוכל להשמיע את גירסתו ולהשיב לכל שאלה שיישאל.

לאור זאת מבקשים העותרים שייזמנו אותם לשימוע, בו יוכלו לפרוס את טענותיהם.

ג.          לאחר קבלת ההחלטה הנ"ל מ-20.2.08, ביקשו העותרים באמצעות בא כוחם, מספר פעמים להגיע לשימוע.

בתאריך 4.3.08 קיבלה העותרת 2 הודעה טלפונית כי מתקיים דיון במשרד הפנים באילת בעניינם של העותרים ביום 6.3.08 בשעה 08:30.

באותו יום פנתה ב"כ העותרים במכתב למשרד הפנים באילת, בו הודיעה להם כי באותו יום היא מופיעה בדיון בבימ"ש בראשון לציון, ועל כן לא תוכל להופיע לשימוע הנ"ל, וביקשה לקיים דיון בנוכחותה בין המועדים 09.03.08 עד 12.03.08